כשעבדתי במסעדת כנפי עוף בתל אביב, מיד לאחר שחרורי מהצבא, הוזמנתי על ידי חברה לארוחת שבת בביתה עם כמה מחבריה. כששמעו שלמדתי עיתונאות ושאני מחפשת את דרכי בתחום, אחת מהן — שהכרתי אז רק באופן שטחי והפכה מאז לחברה טובה — ציינה כי גוף התקשורת שלה מחפש עובדים. וכך, ארוחת שבת הובילה למשרה המלאה הראשונה שלי בתחום העיתונאות. 

אך נתונים חדשים, שפורסמו לראשונה השבוע על ידי העיתונאי דרק תומפסון, מראים כי ארוחות מסוג זה הולכות ומתמעטות — לפחות בארצות הברית. מה שהיה פעם חלק שגרתי מחיי היומיום האמריקאיים, אחוז האמריקאים שאירחו חברים ובני משפחה בביתם, ירד בהתמדה במהלך 50 השנים האחרונות. בשנת 1975, 16% מהאמריקאים אמרו שהם מארחים ארוחת ערב לפחות פעם בחודש, ו-42% אמרו שהם מארחים בבית; כיום, הנתונים עומדים על 5% ו-19%, בהתאמה. 

"ב-30 השנים האחרונות, האמריקאים חוו ירידות דו-ספרתיות כמעט בכל מדד של פעילות חברתית. הם נוטים פחות לשחק בקלפים; להשתתף באירועי ספורט; ללכת לבר; להתנדב; או לעבוד בפרויקט קהילתי", לדברי תומפסון. (זוהי התגברות של מגמה שזוהתה לפני יותר מדור אחד על ידי רוברט פוטנאם בספרו המשפיע משנת 2000, "Bowling Alone".)

במקום מפגשים פנים אל פנים, האינטראקציות החברתיות מתקיימות יותר ויותר ברשת — מצב שנחשב כגורם המניע את הקיטוב הפוליטי והקיצוניות. זאת, בעוד שארצות הברית — והעולם בכללותו — נמצאות בעיצומה של מה שכונה "מגפת הבדידות", אשר עשויה להישמע כנושא שולי או בנאלי, אך נקשרה לעלייה משמעותית במחלות נפשיות ופיזיות.

בעולם היהודי, העמותה "OneTable" נלחמת כדי לבלום את המגמה הזו, ומציעה מענקים קטנים ומשאבים מידע למבוגרים יהודים כדי לסייע להם לארח ארוחות שבת. לדברי המנכ"לית שרה אברמסון, ארוחות שבת אינן נועדו רק ליצירת קשרים, לחברות או לרוחניות; הן גם מעניקות תחושה של קהילה יהודית, במיוחד בערים ובאזורים שבהם אין מוסדות חזקים במיוחד. 

"אנו באמת מאמינים שהשבת קיימת מטבעה כמתנה של המסורת שלנו, הרלוונטית לימינו בדיוק כפי שהייתה לפני אלפי שנים. וזאת משום שהיא מהווה ציון טקסי ותזכורת לעצור לרגע כדי להתאפס", אמר אברמסון ל-eJP ביום חמישי בערב. 

"[זו] הסיבה שאנו מאמינים כל כך שאפילו אם מגמות האירוח נמצאות בירידה בכל הארץ, תפקידנו הוא להשקיע במארח, כך שהאירוח היהודי רק ילך ויתחזק, כי זה לא רק מה שקורה סביב שולחן השבת, אלא מה ששולחן השבת מעורר בך בחיים במשך ששת הימים האחרים", אמרה. "אם היינו רואים ירידה במגמות האירוח, זו הייתה סיבה נוספת לבנות את 'OneTable' חזקה יותר, משום שהאירוח הוא חיוני כל כך לקיומה של הקהילה היהודית, במיוחד במקומות שבהם אין מוסדות רבים התומכים בה."

לדברי אברמסון, בעוד שהמגמות הארציות מצביעות על ירידה באירוח בבתים, ב-OneTable נרשמה עלייה ניכרת, במיוחד בשלוש השנים האחרונות, מאז פיגועי הטרור ב-7 באוקטובר. 

"אם נבחן את המצב ב-OneTable, ובמיוחד — וזה באמת מעניין — את המצב לאחר ה-7 באוקטובר, נראה שיש עלייה במספר המארחים שלנו", אמרה. "חלה עלייה של כ-14% במספר המארחים שלנו. … יש לנו כ-6,000 מארחים מתוך 80,000 המשתתפים שלנו."

אך, היא הדגישה, זהו מאבק קשה, והוא הולך ונעשה קשה יותר. 

"כשהוקמה OneTable, הארגון נבנה עבור בני דור המילניום, שעדיין היה להם — גם אם אולי לא בדיוק כמו בשנות ה-50 — את אותה תחושה של קבלת פנים ורצון לקחת את המושכות לידיים בכל הנוגע לחוויה האישית בביתם. לכן הוקמנו כדי לאפשר לאנשים שמוכנים לקחת אחריות על עצמם", אמרה. 

נתונים דמוגרפיים אלה השתנו במהלך 12 השנים האחרונות, יחד עם המגמות התרבותיות. "יותר מ-50% מהמשתתפים שלנו הם כיום בני דור Z. ומה שלמדנו הוא שבעולם שלאחר הקורונה, בעולם שבו הפילוג הולך וגובר, ובכנות, כאשר אפילו היסודות הבסיסיים ביותר של הידע בנוגע למה שנדרש כדי ליצור חווית שבת — [זה] מרגיש לאנשים כמכשול גדול", אמרה. 

"הרצון הטבעי [לארח ארוחות] היה חזק הרבה יותר כשהתחלנו [ב-2014], והדרכים שבהן אנו עוזרים לאנשים לראות את עצמם כמארחים הפכו לחשובות עוד יותר", אמרה. "תפקידנו הוא לא לוותר. … ההשערה והתיזה שלנו כארגון היא שארוחת ערב שבת תבנה קהילה שתעורר בכם השראה לקיום יהודי עשיר ועמוק יותר. ולכן, אם ברצוננו להתפתח יחד עם הדור הבא, עלינו לוודא שאנו מספקים את התמיכה הדרושה כדי לעשות את הצעד הזה ולהיות מנהיגים שמארחים".

לדברי אברמסון, הקבוצה גילתה שכמעט כל מי שמשתתף בארוחה של OneTable — 98% — מדווח כי הוא מרגיש "בטוח יותר להשתתף באירועים קהילתיים יהודיים אחרים כתוצאה" מהשתתפותו.

במאמרו, שעובד מאוחר יותר לפרסום במגזין "The Atlantic", תומפסון בוחן מגוון סיבות לירידה זו באירוח בבתים, ומגיע למסקנה כי ככל הנראה שילוב של מספר מגמות הוא הגורם לכך: פגיעה באיזון בין העבודה לחיים האישיים; הורים המקדישים יותר זמן לילדיהם; והצטמצמות רשתות החברים. 

לדברי אברמסון, שני המכשולים העיקריים לאירוח שזוהו על ידי OneTable הם חוסר ביטחון — כלומר, מארחים פוטנציאליים אינם מרגישים שהם יכולים להזמין אנשים לארוחה בכלל, ולארוחת שבת בפרט — והעלייה בעלויות הכרוכות באירוח ארוחה.

"אפילו עם מה שאנו מקווים שתהיה תרומה נדיבה מצד הקהילה שלנו, שנועדה לעודד אתכם לקיים את השבת, ההחלטה לארח בביתכם — במיוחד אם אתם רוצים לארגן ארוחת ערב הכוללת בשר, קינוח או דברים אחרים — הופכת ליקרה מאוד עבור צעירים", אמרה. "ואם לא נעזור להקל עליהם, לעיתים העלות היא כה גבוהה, עד שאפילו הרעיון של לארח בביתם נראה להם בלתי אפשרי".

אברמסון אמרה כי היא מקווה שהקהילה היהודית בארצות הברית תתחיל לראות ב"מיקרו-קהילות" הללו, הנוצרות סביב ארוחות השבת, ובמארחים שמאפשרים את קיומן, כמנהיגים הראויים להשקעה. 

"באותו אופן שבו יש לנו את משפחת וקסנר ומשפחת מנדל, עלינו להשקיע בצעירים שמוכנים לבנות מיקרו-קהילות סביב שולחן השבת, משום שהם באמת מובילים קהילה", אמרה, בהתייחס לשתי תוכניות מלגות לפיתוח מנהיגות הנושאות את שמותיהן. "אנו יכולים לעזור להם להפוך את הקהילה לחזקה יותר, מגובשת יותר, עשירה יותר בחינוך ומחוברת יותר, מאשר אם נשאיר אותם לנפשם."

כתבה מאת: יהודה ארי גרוס | eJewishPhilanthropy