בחפירה הראשונה אי-פעם של בית התפילה, ששימש כמרכז רוחני לקהילת היהודים בליטא לפני שהוחרב בידי הנאצים והסובייטים, התגלו דוכן לקריאת התורה ושרידים נוספים
עשרות שנים לאחר שאחד מבתי הכנסת החשובים ביותר במזרח אירופה נהרס תחת השלטון הנאצי והסובייטי, חשפו ארכיאולוגים את הבמה המרכזית, אוה"בימה", של בית הכנסת הגדול בווילנה, ליטא.
החופרים הצליחו להגיע לאתר לראשונה לאחר שמבנה מתקופת ברית המועצות, שעמד מעליו, נהרס לפני כשמונה חודשים, כך סיפר ל"טיימס אוף ישראל" ג'ון סליגמן, מנהל משותף של החפירה מטעם רשות העתיקות. בית הכנסת, ששימש כמרכז הקהילה היהודית בעיר, שמנתה 60,000 נפש לפני השואה, נבזז על ידי הנאצים ב-1941 ואז נהרס תחת השלטון הסובייטי ב-1957, לדבריו.
"זה היה בית הכנסת החשוב ביותר של יהודי ליטא במשך כמה מאות שנים", אמר סליגמן. "זה היה המקום שייצג אותם כעם והיווה חלק מזהותם. בתקופה שבה היהודים היוו 40 אחוזים מאוכלוסיית העיר, זה היה הקתדרלה שלהם."
הבימה, במה מוגבהת שממנה נהגו לקרוא בתורה, נחשפה בחודש האחרון בחפירות שבמהלכן התגלו גם חלקים מאולם התפילה המרכזי, חלקים מהיציע לנשים, רצפות טרצו צבעוניות, לוחות ישיבה שעליהם חרוטים שמות המתפללים ולוח שעליו חרוטות עשרת הדיברות.
הממצאים הם החשובים ביותר מאז תחילתהחפירותבמתחם היהודי המרכזי של העיר, "שולהויף", בשנת 2011. החפירה הנוכחית היא השישית באתר, אשר עד כה התמקדה בחצר ובאזורי המשחקים סביב הבניין.
"משפחתי הגיעה מעיירות באזור וילנה, ולכן הפרויקט הזה היה עבורי מעין חזרה הביתה במובנים רבים", אמר סליגמן.
החפירה מתנהלת בהובלת רשות העתיקות הישראלית וארגון המורשת התרבותית הליטאי Kultūros Paveldo Išsaugojimo Pajėgos (KPIP), במימון קרן Good Will ובשיתוף עם הקהילה היהודית בליטא.
שחזור ההיסטוריה
היהודים התיישבו לראשונה בליטא לאחר שהוזמנו על ידי הדוכס הגדול במאה ה-14, והם בנו בית כנסת גדול מעץ בווילנה – כפי שנקראה העיר באותה עת – אשר נהרס במהומות בסוף המאה ה-16, סיפר סליגמן. בעקבות הטרגדיה הזו, קיבלה הקהילה אישור לבנות בית כנסת גדול מלבנים בסגנון בארוק, שהפך לבית הכנסת הגדול.
"זה היה המבנה הגדול ביותר מסוגו באירופה," אמר סליגמן. "מדובר בבית כנסת בעל תשעה אגפים וארבעה עמודים מרכזיים, והוא היה המבנה הבולט ביותר באזור."
בית הכנסת עמד בלב ה"שולהויף" – מתחם קהילתי יהודי צפוף שכלל בתי מדרש, בית מרחץ ומוסדות נוספים, ושימש כמוסד הדתי והקהילתי המרכזי של יהודי ליטא.
בשנים שקדמו לשואה, יהודי וילנה היו ידועים בשילוב התוסס של לימודי דת, מחקר חילוני, תנועות פוליטיות וחיי תרבות, אמר סליגמן.
"זו הייתה קהילה יהודית פעילה מאוד, תוססת ורווית ויכוחים, עם מגוון עצום של זרמים שונים בחיים היהודיים, מהציונות ועד הבונד", אמר.
לדברי סליגמן, ערב מלחמת העולם השנייה היוו היהודים כ-40% מתושבי העיר, עם כ-60,000 עד 70,000 יהודים שהתגוררו בה וכ-160 בתי כנסת ברחבי העיר. כיום נותר רק בית כנסת אחד בווילנה שעדיין נמצא בשימוש.
לאחר שהנאצים כבשו את ליטא ביוני 1941, נאלצו יהודי וילנה לעבור לשני גטאות, הידועים כ"הגטו הגדול" ו"הגטו הקטן". בית הכנסת הגדול היה ממוקם בתוך הגטו הקטן, לשם שלחו הנאצים קשישים ונשים עם ילדים קטנים, שאותם ראו כ"לא מועילים" למאמץ המלחמתי, אמר סליגמן. באוקטובר של אותה שנה חוסל הגטו הקטן ותושביו נרצחו.
"בית הכנסת הגדול נבזז ונשרף במהלך פעולות החיסול, אך הוא עדיין עמד על תילו וניתן היה לשקמו בתום מלחמת העולם השנייה", אמר סליגמן.
בשנים שלאחר המלחמה, הרשויות הסובייטיות הראשונות העניקו בתחילה למבנה מעמד של אתר מוגן, אך ביטלו מעמד זה בשנת 1957 במסגרת תוכנית שיקום עירונית, כך אמר סליגמן. הן הרסו את בית הכנסת והקימו בית ספר על שטח האתר.
הבניין הזה פונה לפני כעשור והריסתו הושלמה בשנה שעברה, מה שאיפשר לבצע חפירות באתר זה בפעם הראשונה.
החלטה אדריכלית שהתקבלה מאות שנים קודם לכן אפשרה לחלק ניכר מפנים בית הכנסת לשרוד את תקופת הבניין הסובייטי, אמר סליגמן.
"בית הכנסת המקורי נבנה קומה אחת מתחת לפני הקרקע כדי להגדיל את גובהו הפנימי", אמר. "הקומה התחתונה נשמרה משום שהייתה נמוכה יותר מבניין בית הספר עצמו."
החפירה חשפה קטעים נרחבים ורציפים בלב המבנה, אמר סליגמן בהצהרה משותפת עם יוסטינאס ראצ'אס מה-KPIP. "אולם התפילה המרכזי, המרוצף ברצפות טרצו צבעוניות המעוטרות בדוגמאות פרחוניות וגיאומטריות; לוחות הנושאים שמות; וממצאים רבים אחרים… מעניקים לנו מפגש מרגש, כמעט אישי, עם האנשים שהתפללו כאן ועם חיי הקהילה שהתפתחו סביב בית הכנסת לאורך מאות השנים."
בין הממצאים ניתן למצוא מספר רב של לוחיות המסמנות את מקומות הישיבה הקבועים של המתפללים בבית הכנסת. על חלקן נחקקו שמותיהן של נשים שהתפללו ביציע הנשים; על אחרות נחקקו שמותיהם של גברים. לוחיות נוספות סימנו מקומות ישיבה שהוקצו לחברי ארגון צדקה מרכזי שהיה מעורב בניהול הקהילה היהודית.
שלט בולט סימן מושב שנתרם על ידי "גיטל קלצ'ק, אשתו של המנוח יחזקאל, שמש ד'מטה" — כלומר, משמש בית הכנסת של העיר.
משפחת קלאצ'ק הייתה משפחה עשירה ומשפיעה, שהחזיקה בעסקים רבים ברחובות הסובבים את בית הכנסת הגדול, כך נמסר בהודעה של רשות העתיקות. על פי ההודעה, יחזקאל היה ככל הנראה איש ציבור ששימש את הקהילה היהודית בעיר.
בין הממצאים האחרים נכללו לוחית מתכת קטנה שעליה חרוטות עשרת הדיברות, תבנית שעליה מוטבעת המילה הפותחת את ספר בראשית, וכלי אוכל ששימשו במהלך חג הפסח, הוסיף סליגמן.
לדברי סליגמן, בעתיד יפותח האתר כאתר מורשת וזיכרון לקהילה. מכיוון שכיום מתגוררים בווילנה רק 2,000 יהודים, והנוכחות בבית הכנסת היחיד הפועל בעיר היא מינימלית, אין צורך לשחזר אותו לשימוש כבית כנסת.
"אבל יש צורך להנציח הן את בית הכנסת, את חשיבותו ואת משמעותו, והן את האנשים שחיו והתפללו בו", אמר סליגמן. "זו החשיבות של העבודה הזו."
כתבה מאת: זאב סטאב | "טיימס אוף ישראל"